שם הכותב: עמית כבר
תאריך: 22006

אורון, הרבה פעמים אחרי שבן אדם הולך לעולמו, אוהביו נוטים לפאר ולהלל אותו, לפעמים יותר ממה שהוא היה באמת ואורון לעומת זאת, היה באמת כל הדברים שאומרים עליו ומי שזכה להכיר אותו בחייו, יודע שקשה לתאר את תכונותיו הרבות במילים, השנינות, החוכמה, החברות האמיתית, השאיפה לשלמות והלב הטוב, הם רק חלק קטן מהשלם, שנקרא אורון לאוטמן. אני מרגיש זכות גדולה, שהכרתי אותו ויצא לי להיות איתו בהרבה סיטואציות, שלא כולם טובות. סיטואציות, שרק בהן אתה מכיר מישהו באמת. אומרים שגדולתו של אדם היא לדעת להודות בטעות. בהקשר לזה זכור לי מקרה מהשירות הצבאי, שבו נדרשתי כחלק מניקיונות השבת, לבצע מספר מטלות ובהן ניקיון המדרגות. אורון שהיה אחראי משמרת באותו הזמן, היה צריך לבקר את עבודתי והוא לא היה מרוצה מרמת הניקיון ותוך כדי ויכוח בעת בדלי, שהיו בו המים המלוכלכים ודרש ממני לנקות שוב, כמובן שלא הסכמתי, מה שיצר לנתק של מספר ימים בינינו. הוא ניגש אליי וביקש סליחה, אמר שהוא טעה, לא היה בסדר ואסור שחברים יריבו על שטויות. מבחינתי זה היה אורון בגדולתו. מעבר לכל תכונה, אורון היה פשוט בן אדם, לא סתם בן אדם, בן אדם עדין, שיודע להודות בטעות, לוותר על האגו ולהתפשר למען מישהו אחר. אומרים שאלוהים לוקח רק את הטובים באמת, אני מסרב להסכים עם זה, אנשים כמו אורון צריכים להישאר איתנו ולהמשיך ללמד אותנו על החיים. זה קצת אנוכי מצד אלוהים לקחת את אורון לעצמו, כי אורון היה של כולם. עמית בכר