שם הכותב: אמא
תאריך: מרץ 2007

אורוני שלי עברה שנה מאותו יום נורא והגעתי עד לכאן מישראל הרחוקה. הגעתי להאמפי המדהימה כלשונך, אפילו הדגשת זאת ביומנך. למקום הזה שכל כך אהבת והיית כאן מאושר. המקום הארור הזה, שלקח אותך אליו. אורון, אתה בתוך ליבי בכל שעות היממה, ביום אני מביטה בתמונות, המחשבות, הזיכרונות וכל החוויות האין סופיות. הכאב אינו מרפה לרגע, יש מחנק בגרון, הגעגועים לחיבוקים, לנשיקות רק מתעצמים. בלילה ואני חולמת עליך המון, החלומות כל כך מוחשיים, מתחבקים ברוב החלומות. אני קמה בבקר עם חיוך ואחרי שניות, אני נכנסת למציאות העגומה. בלב כבד וכואב אני פה, כדי לראות, להריח, לגעת ולדרוך במקום האחרון בו היית. מחבקת אותך, מתגעגעת ואוהבת אותך מאוד ! אמא