שם הכותב: פאני אילוז
תאריך: 2006
אורון יקר !
כשאני מנסה לזכור אותך, עולות לי תמונות של ילד, נער יפה תואר משכמו ומעלה, השואף למצוינות בכל תחום, בו נגעו ידיך. זוכרת אני את הוריך גאים בך, בהשגיך בלימודים, מאז שהתחלת ללמוד בכיתה א', תמיד סיפרו על הצלחותיך.
כשבגרת והפכת לעלם, התגלו בך כישרונות נוספים, התחלת להופיע בהצלחה רבה בתחילה בפופרות של מקיף א' ואחר כך בצעירי באר שבע והוריך תמיד רצו אחריך לכל מופע עם מצלמת הוידאו והנציחו את כל אותם רגעים נפלאים, שהיום אנו צופים בהם ולא מאמינים.
גם בתחום הכתיבה התברכת בכישרון והפתעת את כולם בסגנון הכתיבה הייחודי שאפיין אותך, לעקוף את החרוזים, בניגוד לציפיות של כולם, סגנון הומוריסטי ואינטליגנטי. זכורים לי ימי ההולדת של ההורים, בהם הפגזת אותנו בקטעי כתיבה מדהימים, ששעשעו אותנו וסיפרו את רגשותיך החמים כלפי הוריך. מעל הכל אורון, היחס המדהים שלך אל ההורים, הכבוד שרכשת להם, האהבה, העזרה והפרגון. היית יד ימינו של אביך ובכל הזדמנות היה קורא לך "אורוני" ומיד היית נענה בשמחה ומסייע לו.
אורון היקר !
יצאת לטיול המיוחל להודו, הטיול שכל נער שואף להגיע אליו אחרי שרותו הצבאי ובסך הכל רצית להגשים משאלה, להנות ולשמוח …
כולנו עומדים נדהמים, צופים בקטעים המצולמים, בתמונות וכתבי ידך ולא מבינים מהו חטאו של נער תמים, שכל משאת נפשו הייתה: לשיר, לרקוד, להצליח ולחיות !?
מסרבים להאמין ששירת חייך נגדעה בתחילתה
אוהבים אותך
משפחת אילוז
