שם הכותב: מלכה דוד
תאריך: מרץ 2007
מרץ 2007
אורון
מכל החוויות שהיו לנו ביחד, זכורה לי היטב אחת יותר מכולם, אחת שבאמת מצליחה לבטא ולהראות אותך, את אורון האמיתי, הפדנטי, היסודי, הדבק במטרה, שאינו מרפה עד לשגת מטרתו, בקיצור – אורון.
חזרנו לפנות בוקר מהחתונה של מרב (בת דודתך) ושי. לכלכת בחתונה את החולצה החדשה שלך, היה בה כתם קטן ומעצבן, ביקשת ממני מסיר כתמים ונתתי לך מיכל כמעט חדש. אתה, למרות השעה והעייפות, לא הלכת לישון והחלטת שחייבים להוריד את הכתם ועכשיו …
כולם כבר מזמן נשפכו מהעייפות ונרדמו תוך שניות ואתה – בשלך, מנער את המיכל ומרסס ושוב מנער ושוב מרסס וזה נשמע בערך כך: תק, תק, תק, טשש … תק, תק, תק, טשש … וזה חזר על עצמו ללא הפסק, עד שהמיכל נגמר.
אנחנו נגמרנו מהתק, תק, תק, הבד כמעט נגמר, אבל הכתם נעלם. רק אז נרגעת והלכת לישון.
בהחלט משקף את ההתמדה והנחישות שלך. אורון כשמך כן אתה, לאן שתגיע תביא איתך אור – ורון, אני גאה להיות דודתך, אוהבת
דודה מלכה
