שם הכותב: שיר אלקיים
תאריך: ינואר 2007
אורון, אני יושבת כאן על שפת נהר "טונגה-בנדרה" שבהאמפי ומתגעגעת אליך יותר מתמיד. מסביבי ילדים מקומיים מתרחצים וחבורות של צעירים מנגנים ושרים, או כאלה שסתם נהנים מיום של שמש ומהנוף המדהים, שיש למקום הזה להציע. אני כועסת ולא מצליחה לאכל, איך נהר שנראה כה שקט ומזמין, לקח אותך מאתנו ועוד כל כך מוקדם?! אתה יודע שבהיתי במים והיה נדמה לי, שחלק מהכחול שלך בעיניים, עבר גם אליו. זוכר ביום ההוא, שנסענו ביחד לחתונה שלאחות של חבר משותף וסיפרת לי, שאנחנו חולקים את אותו החלום ושגם אתה מתכנן טיול ארוך בהודו וקיווינו, שאולי ייצא לנו להיפגש ולטייל ביחד תקופה. הייתה כל כך נלהב ומאושר מזה, שלא יכולתי שלא להעריץ את אומץ הלב, לעזוב את כל מה שמוכר ובטוח ולחקור יבשת אחרת. היה לי ספק לרגע, שתמצא כל רקע מהטיול בדרך השקולה והבוגרת, שבה ביצעת כל פעולה אחרת. היום, כשאני עושה בדיוק אותו הדבר ומסתובבת בין חבורות של תרמילאים, אני כמעט מצפה לראות אותך ביניהם עם החיוך התמידי בזווית הפה שלך, כובש את כולם באישיות, הכל כך מיוחדת שלך. אורון, תמיד ידעת לעשות בחירות נכונות ואני לא, חושבת, שיכולת לבחור מקום יותר יפה מזה לחיי נצח. זה בלתי אפשרי להתנחם, אבל מעודד אותי לחשוב, שבילית כאן את ימיך האחרונים ועכשיו אני בטוחה, שהיית מאושר. אתמול הדלקתי נר נשמה לזכרך ושלחתי אותו על סירה מאולתרת מעלי בננה ודבר מוזר קרה וכאילו ידעת אורון! משב הרוח החזק שחיה נרגע והתחדש רק אחרי שהנר נעלם מהאופק והלהבה לא כבתה. אורון, גם הלהבה שלך לאו כבתה. תמיד התפלאתי, איך בבחור כל כך צעיר, יש כל כך הרבה עומק, חכמת חיים. ככה תישאר נצור בליבי ובלב כל מי שאי פעם הגיע אתך לשיחה אימתית. אורון היפה נשאר צעיר לנצח. אוהבת ומתגעגעת. שיר אלקיים
