שם הכותב: גיא לאוטמן
תאריך: מרץ 2006
אורוני אחי הצעיר, עוד מעט חולפת לה שנה, מאותו יום נורא, שבו הודיעו לי שנעלמת אי שם בהודו. כמובן שבאותם רגעים הייתי רגוע ובטוח, שמייד יגיע הטלפון ומצידו האחר יישמע כולך הגברי, שיספר הלצה כלשהי על מקרה, הטלפון ההוא לא הגיע. והיום אורוני, אני יושב ומנסה לכתוב משהו שינציח אותך, אותנו, את אותם רגעים מדהימים שעברנו יחד, את אותן חוויות אינסופיות, את אותה ילדות משותפת ואני לא יודע מאיפה להתחיל. מה כן לספר ומה להשאיר אתנו. אני נורא רוצה לספר לכולם, על החוויות שלנו ואני חושב שלפני הכל אני אספר על ימי שישי אצל סבתא, ששם היינו נפגשים, משחקים בעשרה חלקי לגו, שאיתם היינו מנסים לבנות קיר או משחקים בזוג שוטרים מייקל ודניאל, שנלחמים בכל העולם דרך החדרון הקטן של סבתא. אחר כך כמובן, היינו מתכננים את התכנית, כדי לישון אחד אצל השני וכאשר זה לא צלח, אז היינו מנסים להתחבא מתחת למדרגות בתקווה שאולי ההורים שלנו ישכחו אותנו ונישאר ביחד. אורוני, אני לא יודע אם אני יכול לספר על השטויות שלנו, מפני שאת רובן אף אחד לא יודע, אבל מה שאני יכול לספר, זה שלמרות שאת רוב השטויות והנזקים אני עשיתי, אתה תמיד היית לצידי והתמודדת ביחד איתי מול המשפחה. אורוני, אני לא יודע אם אני אמצא אי פעם חבר טוב שיוכל לשמוע הכל, לעזור בהכל ולהיות לצידי כשאצטרך, כמו שאתה היית בשבילי. אורוני, אני נזכר בחופשים הגדולים, שהיינו מעבירים ביחד שבועות שלמים של ביחד ולעולם לא שיעמם לנו. היינו משחקים, שאנחנו מנכלי חברה, באותם שוטרים, שהכי אהבנו, במוכרים בחנות חיות, למרות שלא הייתה לנו חיה אחת. משחקים במונופול ותמיד מסיימים בריב וסתם מעבירים את הזמן בהמון הנאה וכיף. אורוני, אני חושב שאין דבר שאתה לא יודע עליי ואני בטוח, שאתה עדיין מתעדכן ומתעניין בחיי. לצערי לא יצא לך להכיר את נועה, אבל לפעמים אני כבר חושב, שהיא מכירה אותך כל כך טוב, מרוב הסיפורים והטקסים לזכרך, אורוני, אני מספר לה המון עליך וכל דבר מצליח להזכיר לי אותך ואת חסרונך, אף אחד לא היה עוזר לי לנקות את האקווריום כמו שאתה עזרת לי ולצערי לא היית איתי כשעברתי דירה בכדי לעזור לי ואפילו סתם לבוא לבקר אותי, לשבת ביחד אני אתה ונועה. אורוני, הייתי בהופעות שערכו לזכרך גם הפופרה וצעירי ב"ש ואני לא מצליח להבין, איך ההפקות האלה מתקיימות בלעדיך, בלי העצות שלך מאחורי הקלעים, בלי הבדיחות שלך והנתינה המוחלטת שלך, לכל חבר או להפקה עצמה ובלי הכשרון העצום שהיה רק לך. אני ניזכר בוויכוחים שלנו על הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים, כמובן שבשבילך זה חומות של תקווה על הזמרים, שאני אהבתי ואתה לא, על עוד הרבה דברים שעליהם התווכחנו, שנבעו בעיקר מהשוני הקיים בינינו, אשר הפך את הקשר הזה למיוחד. אורוני, אתה בטח צופה באחיינים שלנו גדלים ואתה בטוח רוצה להצחיק אותם, לאהוב אותם, כמו שרק אתה יודע. תדע שרון זוכר אותך וכל פעם שהוא מביט בתמונה שלך, הוא מזהה ושואל, איפה אתה? אורוני במהלך כל השנה, אני שומע וקורא המון דברים עליך ורואה, איזה מין אורון היית, ילד טוב, שלעולם לא יגיד, לא להוריו, חבר הכי טוב, שתמיד יעזור בעת הצורך. כשרון במה ענק וכוכב, בכל מסגרת בה נטלת חלק, תלמיד מצטיין בכל התחומים, בן אדם חם ואוהב, בקיצור, מספר אחד, אבל אורוני אלוהים רוצה את כל מספרי אחד לידו ולכן לקח אותך כל כך צעיר, לו רק יכול היה להשאיר לנו אותך עוד אורוני. תמיד אהבתי אותך וכך אני אמשיך עד סוף חיי. אני אספר לילדיי ואחייניי תמיד, על הדוד מספר אחד שלהם. התאום הבכור שלך, גיא.
