שם הכותב: דביר אסולין
תאריך: 2006
אורון,
אני כותב את השורות האלה לספר הזיכרון שלך. כותב, ולא מאמין שהמילים הללו,
נועדו להישזר בספר להנצחתך.
אתה זוכר כמה אהבנו לדבר על כתיבה?
שהחלפנו ספרים על כתיבת תסריט?
שקראנו מדי שבוע את התסריטים של תוכנית הטלויזיה שבה עבדתי? קראנו,
השתעשענו, צחקנו…
וחלמנו לכתוב סרט…
ובסוף, זה מה שאני כותב, לך, לבד מול המחשב. בלעדיך.
תסריט שבו תלך מאיתנו כל כך מהר, לעולם לא חלמתי שיכול לקרות.
אורון,
חבר נדיר הייתי בשבילי. חבר אמיתי, חבר קרוב,
מהזן הזה שנכחד, שלא קיים יותר, שפס הייצור שלו נסגר.
רבים משתמשים בביטוי "אף אחד לא מושלם". תמיד אמרתי, נכון, באמת אף
אחד לא מושלם.
אבל עליך אני יכול לומר בפה מלא, שאתה – היית מושלם.
מלח הארץ, חכם, משכיל, יפה, עם שילוב של תכונות אופי נדירות. מוכשר בכל.
אי אפשר היה לומר עליך מילה אחת רעה. כולם דיברו עליך טוב.
אורון,
אומרים שאלוקים קוטף רק את הטובים. אני יודע עכשיו שזה נכון.
כולם מגדירים את הודו כגן עדן, כמקום הכי יפה עלי אדמות.
במקום הארור הזה מצאת את מותך, אך אני יודע שאתה נמצא בגן העדן האמיתי,
אי שם במרומים מוקף בין מלאכים לבנים.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
דביר אסולין
