שם הכותב: ספי
תאריך: מאי 2008
לראשונה פגשתי את אורון, כשהגיע כפקח טיסה למגדל רמון.
כבר בתחילת דרכו במגדל, אי אפשר היה להתעלם מנוכחותו. לא שלא רצינו קצת שקט לפעמים…. אבל הכריזמה והנוכחות תמיד היו שם.
אורון בלט!- בלט לא רק באופיו ותכונותיו הייחודיות, אלא גם בחזותו האצילית, שהיה קשה להתעלם ממנה.
זכורים לי במיוחד הערבים עת שכחה הפעילות ואחרון המסוקים נחת, איך אורון במן כריזמה שאופיינית לו כ"כ ,קיבץ סביבו את כולנו, אלו שהיו איתו במשמרת ואלה שוויתרו על הליכה לשק"ם, לטובת ערב הווי ותרבות בכיכובו. בדיחות, חיקויים,קצת ירידות הדדיות והכל מטובל בחן ובהומור, עד שלפתע שמים לב שכבר אמצע הלילה, הולכים לישון בחוסר חשק ומקווים שלא יהיה מזג הלילה….
על אף שוני התפקידים והדרגות מצאנו את עצמנו פעמים רבות שקועים בשיחות עמוקות על קשת רחבה של נושאים, דרכם הכרתי רבדים נוספים באורון. את יכולתו להקשיב, לתת ניתוח מקורי וזוויות ראיה מעניינות בנושאים שונים ולפעמים אפילו לדעת לקבל קצת ביקורת…
עם הזמן במגדל, ניכר היה שאורון משקיע ממרצו וכוח רצונו וכך התקדם לו בהסמכות המקצועיות השונות, קיבל על עצמו תפקידים מגוונים והיווה נידבך משמעותי בתפקודו של המגדל, על היבטיו השונים.
החיים ממשיכים ולצידם הזיכרונות המהווים מעין אנדרטאות זיכרון הנעות יחד איתנו בזמן, בכל מקום שאנו נמצאים בו.
במגדל, מגיעים לעשות מילואים ומגע ידיך ניכר בכל פינה, בפלקטים עם הכיתוב השנון, במבחנים אותם חיברת ובדקת והמקום שלך בחדר הדרכה, ממנו דקלמת בע"פ את הפקלי"ם השונים.
אני שב וניזכר, איך השקעת בהכנות לקראת מסיבת השחרור שלי, בחיקוי של המופע "מיומנה" ואיך קבענו בטלפון לפני שטסת שברגע שתחזור, הולכים לצפות במופע ביחד.
משפחת לאוטמן היקרה,
נראה כי הגורל האכזר קינא כביכול ולקח מאיתנו את שכה אהבנו וכה רצינו להמשיך לאהוב.
ספי
