שם הכותב: הילה איבון פסטרנק
תאריך: אפריל 2006
את אורון הכרתי בלהקת צעירי באר שבע, ילד יפה תואר, מוצלח ואחראי,
נער שלפני הלהקה לא הכרתי ותוך זמן קצר, הפחך להיות חלק חזק מהחיים שלי.
בצעירי באר שבע, תמיד הוא היה כוכב.הייתה בו את הנוכחות הנדרשת לכוכבות,
אך יחד עם זאת, היה כל כך צנו ותמים, לפחות ככה אני ראיתי אותו.
אני לעומתו גדלתי כל כך מהר, הפסקתי עם התמימות בגיל צעיר,
אבל הוא נשאר תמים וטוב לב.
בחזרות תמיד הגיע בזמן ומוכן, התעסק בעיקר ולא בטפל,
הרגשתי שהוא הבוגר בחבורה שלנו.
אורון היה דעתן ולא התבייש להגיד מה הוא חושב ומה הוא מרגיש.
קראתי לו רודף צדק מושבע.
אורון מהווה חלק חשוב מהיצירה הזו, שנקראת צעירי באר שבע.
כשטסנו ביחד לפראג, צילמנו קטע וידאו בחדר של הבנים,
שאותו אני לא אשכח בחיים, שאפילו עכשיו, כשאני כותבת
אני עם חיוך על הפנים, כי היו לו יציאות כל כך מצחיקות…
כמה עברנו ביחד, מילים לא יוכלו לתאר זאת לעולם!
התחושה בתוך הלב עמוקה כל כך.
כשהייתי בצבא דיברתי עם אורון, הוא התקשר מספר פעמים וסיפר לי,
שהוא באילת ונהנה שם, ניתקנו ואמרתי לאמא שלי: "איזה מקסים
וכזו נשמה טובה".
בעיניי הוא תמיד יישאר ילד מקסים, תמים ורגיש.
כששמעתי שהוא טס התפלאתי, אורון טס לטיול של אחרי צבא,
זה לא נתפס לי, אבל תיארתי לעצמי, שהנער שאני זוכרת, בטח השתנה
ואולי הוא כבר גבר ולא נער.
מסתבר שאת הטיסה הזו, למרות שהיא נוגדת כל תפיסה שלי לגבי אורון,
הוא היה צריך לעבור ואני מאמינה בכל ליבי, שהפיק ממנה את המיטב,
כי הוא פשוט כזה.
בעיניים שלי, אורון תמיד יישאר הנער התמים, רודף הצדק, הדעתן מצעירי ב"ש…
וזהו זיכרון מתוק.
הילה איבון פסטרנק
