שם הכותב: שרון
תאריך: אפריל 2008
אורון אחי הקטן.
עצוב לי עמוק בתוך הבטן. זה עצב מיוחד כזה שכנראה מרגישים אותו רק כשמאבדים אח קטן. אני יודעת שאם היית במקומי היית כותב בדיוק על אותו עצב מנקודת מבטך הייחודית לך אבל היית מבין בדיוק מה אני מרגישה. הייתי רוצה לשתף אותך בזה אבל שנינו יודעים שלא הייתי עושה את זה כדי לא להכאיב לך. ראיתי סרטון שאבא צילם ובו איזה מורה מעיר לך לשבת יפה, אתה היית נבוך מההערה שלו ואני הרגשתי את המבוכה שלך בתוך הגוף שלי. גם את זה לא הייתי מספרת לך וגם את זה אני יודעת שהיית מבין.
הקשר בינינו, מבוסס על אהבת אמת בין אחים. עשיתי הכל למענך רק דבר אחד לא הצלחתי לעשות, להחזיר אותך חי מהודו. חיכיתי ליום שתגיע ואספר לך מה עשינו כדי להחזיר אותך הביתה, חיכיתי ליום הזה אבל הוא לא הגיע. במקום זה ישבתי עליך שבעה. אני התעקשתי לקרוע את החולצה שלי עלייך. התעקשתי. אתה קולט? ישבתי עלייך שבעה. אח"כ הלכנו לבחור לך מצבה. הגענו למחצבה ליד נהרייה וחיפשנו כמה שעות סלע שמתאים לך. מצאנו. זה סלע הכי עוצמתי שהיה במחצבה. בדיוק כמוך. השקט במחצבה הזכיר לי את השקט שלך.
מהתמונות ששלחת נראה שהיה לך טוב, נראה שהיית מאושר ממש. בתאילנד ולאוס חייכת המון, התמונות של הודו הן שונות, אתה רגוע ושלו. ככה אני אזכור אותך. אני יודעת שהייתה לך תקופה לא טובה לפני שנסעת והיית מבולבל. הבלבול שלך נגמר ושלנו התחיל. לפעמים אני לא יודעת מה להרגיש יש כל כך הרבה רגשות שמבלבלות אותי. מה שלא עוזב אותי מהיום שנעלמת זה אותו עצב שמרגישים רק כשמאבדים אח קטן, זה שגורם לי להרגיש עצוב עמוק בתוך הבטן.
אחותך האוהבת מאוד
שרון
