שם הכותב: ניר לאוטמן
תאריך: מרץ 2006
26/3/06
אורוני
כל כך רציתי לשבת איתך ולספר לך על חוויות מהודו לפני שנסעת, אך בסוף זה לא יצא.
כל כך רציתי להתקשר ולומר לך נסיעה טובה ושתחזור בשלום, אך לא הספקתי.
כל כך רציתי להאמין, אבל כבר לא נשאר במה.
כל כך רציתי שתחזור…
אני מדמיין אותך מסתכל עלינו מלמעלה, מציץ מבין העננים ואומר
"אתם השתגעתם לגמרי", בחיקוי מושלם של אריאל שרון.
כזה היית, תמיד מלא הומור ושמחה עם חיוך רחב על הפנים, כזה תישאר בזכרוני לעד.
הבית שכה אהבת מלא בעשרות אנשים, שלא מפסיקים להגיע ולהביע את תנחומיהם.
כל אחד מספר סיפור שחווה איתך ופתאום אני מגלה עליך המון דברים שלא ידעתי:
מי היו החברים שלך, הטיולים המשותפים עם בני הדודים מהצפון, האהבה שלך לרון, הפרחים שהבאת לגלית ביום שהיא ילדה, החברים שטיילת איתם בחו"ל וכמות האוהבים שהשארת.
אני מבטיח לך אורוני, שמשפחת לאוטמן הצעירה תשוב לחייך ולשמוח, אני בטוח שככה היית רוצה שיהיה.
אנחנו נהיה שם בשבילם תמיד, נעזור, נתמוך, נחבק ונחזק.
תמסור דרישת שלום לסבא, שם בגן העדן ותלמד אותו להגיד מכנסיים ולא "מס הכנסיים".
בן דודך האוהב
ניר
