שם הכותב: סבתא
תאריך: מאי 2008
אורון האהוב שלי !
עוד לא עברה שנה מהליכתך הפתאומית מאיתנו אך לי נדמה, שלא שמעתי את צחוקך המיוחד והמשגע ולא ראיתי את החיוך המאושר והנפלא במשך יובלות, אך אתה תמיד נמצא איתי.
התמונה המוגדלת שלך נמצאת מעל למיטתי ואת השתקפותה אני רואה במראה הגדולה ממול ואותה התמונה בקטן, נמצאת על השולחן הקטן ליד תמונתו של סבא, שממנו אני מבקשת לשמור עליך, כי המצבות שלכם סמוכות האחת לשנייה.
שלא תחשוב שאיבדתי את שפיותי, אך לעיתים אני מדברת אתך ונדמה לי שאתה נמצא קרוב אליי ושומע אותי.
מכל המפגשים בינינו אני זוכרת במיוחד שניים, הראשון כשבאת עם אבא אליי להקליט את שמות כל המשפחה בפלאפון החדש שלי וצחקנו שלושתנו עד דמעות מהבנתי הקלוקלת בתפעול הפלאפון וידיך בצעו את הפעולות מהר ביעילות ובדייקנות, דבר ממנו התפעלתי והייתי גאה בכך, שיש לי נכד כל כך מוכשר.
הפגישה השנייה הזכורה לי היטב, הייתה לפני נסיעתך הראשונה עם חבר ללא השגחת ההורים להודו, כשהגעת להיפרד ממני וביקשתי ממך לשמור על עצמך ענית לי בגאווה: "סבתא אני כבר לא תינוק ואני בן 22".
הכאב הגדול ביותר אצל קרוביך וכל אוהביך הוא, שבגיל כל כך צעיר הסתיימו חייך ונשארנו עם צער ענק בלב ובנפש על אובדנך.
לא נשכח לעולם את טוב לבך, היושר ורצונך לעזור תמיד לזקוקים לעזרה.
תנוח בשלום על משכבך.
האוהבת אותך מאוד מאוד ולא תשכך אותך עד סוף ימיי.
סבתא
