שם הכותב: פרנסין ויצחקי דוד
תאריך: פברואר 2007
7/2/07
מה אוכל לספר על אורון שלנו ?
ילד מתוק עם שיער בצבע החיטה ועיני תכלת כמו צבע הים, פשוט ילד יפה ומתוק.
אני זוכרת כשאורון היה תינוק, כבר אז גילינו שיש לו חוש מפותח מאוד למשחק,
במיוחד לדרמות, זה פשוט היה מצחיק ועל כל דבר הכי קטן, היה בוכה בכי מרורים
ואי אפשר היה להתעלם ממנו, אפילו אם רצית.
אני זוכרת את אורון ה"פדנט" והמסודר, אהב תה עם חלב (נדיר אצל ילדים).
כל דבר אצלו היה מחושב והוא לא עשה דברים סתם בלי לחשוב.
הוא תמיד השקיע מחשבה לפני, בזמן ואחרי. אני זוכרת משחקי קלפים (טאץ')
והיינו מתגלגלים מצחוק, במיוחד כשאלון היה מתחנן: "נו אורון, תן צ'אנס !"
כשאורון התקבל ללהקת "צעירי באר שבע" בניהולו המוסיקאלי של אורי קריב, גילינו
נושא משותף שהיה קרוב לליבי והיינו מנהלים שיחות ארוכות על בחירת השירים, איך נבחרים הסולנים ועל התנהגות בעת הקלטות אולפן.
תמיד היה כיף לדבר עם אורון ובשלב מסוים, הוא תמיד חיקה דמות מוכרת כלשהי,
ובצורה כל כך מושלמת שזה היה מאלף לשמוע ולראות, איך שזה יוצא לו בטבעיות
שכזו, כמו למשל "בתופים ובמחולות", זה היה מערכון אחד מרבים, שחיקוי הדמויות
ע"י אורון היה נהדר.
לבסוף, אני גם לא אשכח את היום שהגענו לביקור בבאר שבע, יצחקי לא הרגיש
טוב ואני חששתי לנהוג בלילה ואורון, שרק לאחרונה קיבל רישיון נהיגה, התנדב
להביא אותנו חזרה הביתה (בליווי מרק, כמובן), בלי לחשוב פעמיים וחזרו ברכבת.
זה היה אורון ! טוב לב, מצחיק, חכם ויפה, תכונות שכל אחד היה מאחל לעצמו !
אורון, תישאר צעיר לנצח, יפה לנצח ואורון שלנו לנצח !
הדודים האוהבים
פרנסין (מהצפון) ויצחקי
