שם הכותב: עינת
תאריך: אפריל 2008
אורון,
קשה לי לכתוב כרגע..לא חשבתי שזה המכתב שאכתוב לך…
הכרתי אותך בתקופה הטובה.. בטיול הגדול ובמקרה…
לצערי לא הכרתי אותך הרבה זמן, אך בהחלט הספקתי לטעום מהאופי המיוחד שלך.
צברתי המון חוויות וסיפורים שיכולים לתאר עד כמה…
אני מאמינה שבכל בן אדם יש טביעת אצבע שגם שהוא איננו או שהוא לא נמצא קרוב, העקיבה שלו בחייו, נשארת.. בכל פעם שאני מעלה זיכרונות או מראה תמונות של הטיול, אני נזכרת בך ובבנים עם האומגה, אוטובוס האימה, הג'יפים, האוכל המזעזע, המסאז'ים, הנמרים והכל בחיוך אחד גדול!
אני זוכרת ערב בלאוס, שישבנו כל אחד במיטתו וכתבנו ביומן אחרי יום ארוך ומייגע את כל מעללי היום.. הייתה לנו נסיעה באוטובוס VIP (עלק ). אני כתבתי בהיסטריה על כל מה שקרה ואיך פחדנו.. וכשקראת לי את מה שכתבת תחת פרק חדש ביומנך, כתבת הכל בצורה סאטירית. . הפכת הכל לחוויה מצחיקה.. לקחת הכל בצורה הכי טובה שאפשר, כחוויה אחת גדולה…
יש משפט חכם שאומר:
"ההבדל בין אדם ומלאך הוא פשוט, המלאך הוא בעיקר מבפנים, בן האדם הוא בעיקר מבחוץ"
אני בטוחה שאתה בהחלט היית ועודך מלאך בפנים, אצל כולנו….
מתגעגעת…
עינת
