שם הכותב: חבר אנונימי
תאריך: דצמבר 2007
לפעמים אני תוהה, אילו דברים נכספים לנו ומה עומד מאחורי העולם הגדול.
למה קורים דברים טובים לאנשים פחות טובים ולמה דברים רעים, קורים לאנשים הכי טובים?
אין לי תשובה לשאלה!
לאחרונה, התחלתי להאמין בגורל, כשהכה אותי בפעם השנייה באבוד חבר שהכרתי בתאונה מחרידה באסון שקרה בבוליביה ומאז קשה לי להתנתק מהמראות והמחשבות.
זה גרם לי לחשוב עליך, אומנם אותך לא הכרתי טוב, אבל נפגשנו ערב אחד במגדל,
כשבאתי לבקר חבר קרוב, אפילו ביליתי לילה אצלכם ואתה גרמת לי להרגיש בנוח מייד.
יש לי קליטה טובה לאנשים, מייד זיהיתי בן אדם שטוב הלב שלו יוצא החוצה.
לעיתים רציני, אבל נורא מצחיק.
אז כבר היית במילואים וסיפרת, שבקרוב תצא לטיולך הגדול.
הסתכלתי עליך ובמחשבותיי נראית כבן אדם שמסוגל לקחת על עצמו כל כך הרבה אחריות.
ראיתי אדם עם פוטנציאל כל כך עצום והדרך שבה הלכת, כך כותבים חבריך, תמיד הייתה ישרה.
על מותך לא שמעתי מייד ובזמן האירוע עצמו, לא קישרתי בינך לבין הצעיר הישראלי שנעלם
בנהר האמפי, רק כשחבר שלי דיבר עם אחת הבנות ששירתו איתך, הבנתי שנערכה ההלוויה
ורק אז קישרתי..
אני עצוב שהלכת כל כך צעיר, מקווה שאתה יושב שם על איזה ענן ומקשיב ומנווט את כולם מהשמיים לארץ, כשם שעשית בעבודתך במגדל ונווטת את כולם מהאדמה אל השמיים.
בכל אופן אני לא יכול שלא לתהות, האם זו המקריות שהפגישה בינינו, או אולי הגורל?
יהי זכרך ברוך , בן אדם יקר.
