שם הכותב: ניר לאוטמן
תאריך: פברואר 2007
22/2/07
הי אורוני !
לפני כמה ימים גלית, עמית ואני באנו לבקר את ההורים שלך ואת אלון. ישבנו ביחד וקראנו דברים שרשמו לך ועליך. ראיתי את המכתבים המרגשים עד דמעות, שאימא שלך כתבה ואת הכמיהה העצומה שלה אליך. קראתי את המכתב שכתבה לך רון בכישרון רב ובו תיארה את הייחודיות שבך ואת האהבה שהייתה ביניכם.
המשכתי ודפדפתי בעשרות המכתבים והמילים שכתבו אוהביך, מכריך ומכל אחד מהם השתקפה האהבה העצומה לצד החלל האין סופי שהותרת.
בשבוע שעבר היינו בפופרה "בן המלך והעני". חבל שלא היית כדי לראות כמה הערכה ואהבה רוחשים לך כל האנשים הנפלאים במקיף א' ובמרכז הצעירים. הם הקדישו עבורך את הפופרה והילדים המקסימים, ביצעו את המחזה בצורה הטובה ביותר – לכבודך. כל כך הצטערתי שלא יצא לי לראות אותך מופיע בעבר. רק לאחר שהלכת, הבנתי עד כמה היית מוערך ומוכשר בתחום המשחק.
אורוני, החיים נמשכים ומשאירים אותנו רק עם זיכרונות, געגועים והמון תמונות וסרטים שלך להתרפק ולהיזכר. כמעט ואין יום, שבו אני לא חושב עליך, נזכר בך, משמר כל זיכרון שקיים, מתגעגע לחיוך התמידי שלך, להומור המיוחד, לשמחת החיים ולמשפחת לאוטמן הקודמת, זו שהייתה לפני שהלכת.
אני מניח שגם אתה מלווה אותנו מלמעלה, רואה את עמית גודל ומתפתח, הרי אתה תמיד מסתכל עלינו בחיוך מהתמונה בחדר המשחקים. כשהוא יגדל מעט, נספר לו מי זה הבחור היפהפה עם החיוך המדהים שמביט עליו ומחייך אליו מדי יום. אני בטוח שהוא יצטער על כך, שלא זכה להכיר אותך.
נוח בשלום ודע, כי תמיד אתה בליבי ובמחשבותיי.
אוהב ומתגעגע.
ניר
