שם הכותב: אורי שגיא
תאריך: 2006

אורון, מה אני יכול להגיד עליו שכבר לא נאמרז אחד האנשים החשובים, שזכיתי להכיר בחיי. בכל התקופה ששירתנו ביחד במגדל, הרגשתי שהוא משלים אותי כמעט בכל תחום. הוא היה שם תמיד בשבילי, בכל שעה של היום. אם הטייסים שיגעו אותנו, או סתם יום ארוך וקשה, תמיד ידעתי שאורון יהיה שם, כדי לעודד. היינו כמו בני ברית, בכל הקשור "למלחמות", נגד הפיקוד העליון, או בכל הקשור לדרך הנכונה לניהול ההדרכה והפקחים במגדל. חוש ההומור יוצא הדופן שלו, שתמיד בא בזמן והצליח להצחיק את כולם והיכולת שלו לכתוב שירים וסיפורים יפיפיים בזמן קצר, תמיד הצליחו להדהים אותי מחדש. החוויה הכי חזקה בשבילי הייתה דווקא בשדה התעופה, כמה דקות לפני שאורון עלה לה מטוס להודו. באותו הזמן עבדתי בשדה והייתי אחראי על מטוס, שעמד בסמוך לשער היציאה של אורון. אז נפלה בחלקי ההזדמנות, להיפרד ממנו ממש דקות לפני שעלה למטוס. אני לא אשכח את המבט המאושר שהיה לו ואת החיוך וההתרגשות, שלפני הנסיעה. החיוך הזה נצור היטב בלבי והוא ילווה אותי לאורך כל חיי. אורי שגיא