שם הכותב: רעות
תאריך: 2006
אורון
אני לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שפגשתי אותך.
ולאחת עם זיכרון גרוע כמו שלי.. צריך להיות משהו מאוד מיוחד כדי שאני אזכור..
וזה אכן היה מאד מיוחד.
זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי אליכם הביתה.
הייתי – כמו שאני תמיד במקומות חדשים – נורא במבוכה ומבוישת.
אני זוכרת שישבתי על הספה הגדולה, זו שמול הטלוויזיה ולא כל כך ידעתי מה לעשות עם עצמי.
שרוני בדיוק הלכה לעשות משהו ואני לא זוכרת אם בנקודה הזו כבר פגשתי את אמא ואבא.
מה שאני כן זוכרת ולעולם גם לא אשכח, זה את המפגש שלי איתך.
אתה נכנסת הביתה מאיזושהי פעילות שהיית בה. ראית אותי יושבת בסלון וישר ניגשת אלי ובצורה הכי טבעית הושטת את היד לעברי ואמרת לי: "היי, אני אורון, נעים מאוד".
אני גמגמתי: "קוראים לי רעות ואני חברה של שרון" ואתה פשוט התיישבת לידי והתחלת לדבר איתי, על כל מיני דברים. סיפרת לי על ההצגות שאתה מופיע בהן ועל כל מיני חוויות שעוברות עליך. אני הייתי די בהלם מהפשטות שיצרת איתי קשר וברור שנכבשתי ישר בקסמך. רותקתי לשיחה איתך, התרגשתי כל כך ובעיקר נדהמתי מהילד שיושב מולי בן11 – 12 , כמה ילדים כאלה קיימים? זה לא אמור להיות גיל ההתבגרות המעצבן הזה שבו הם לא מדברים עם אף אחד? ובטח לא עם אנשים שהם לא מכירים ולא אמורים לעניין אותם..? אבל אתה היית משהו אחר, שונה, מדהים .
מעולם לא הצלחתי להרגיש בנוח במקום חדש, כל כך מהר ומי שמכיר אותי יודע, עד כמה לא פשוט לי בסיטואציות כאלה. אבל אתה, בלי מאמץ הוצאת אותי מהמבוכה שלי והכנסת אותי באופן כל כך טבעי, פשוט ומקסים לתוך הבית שלכם, המשפחה שלכם. פתאום, ברגע אחד במקום מתיחות, ביישנות ולחץ, הרגשתי נעים ונוח ובבית, זה היה הכל בזכותך.
אתה, כמובן, כבשת את ליבי באותו הרגע ותמיד חיכיתי וציפיתי לפגוש אותך בביקורים שלי בב"ש, להמשיך לשמוע את הסיפורים המצחיקים שלך, לראות את החיוך שלך שתמיד היה שם ואפילו רק ליהנות מהנוכחות שלך, שהייתה תמיד כל כך נעימה ומיוחדת במינה.
אורוני, אתה חסר מאוד, גם לי.
מוזר לי להגיע ולא לפגוש אותך. מוזר לי לא לשאול את שרוני עליך: "מה איתך, מה אתה עושה היום" וכל השאלות הרגילות האלה..
מוזר שהכל כל כך לא רגיל, כל-כך אחר, בלעדיך.
אבל אתה יודע, אתה ללא שום ספק השארת את חותמך כאן בכדור הארץ.
אתה אדם עם נשמה נדירה ומיוחדת במינה ועם הנשמה הזו השפעת, הוספת ואף שינית את חייהם של כל כך הרבה אנשים ואין לי ספק שאתה ממשיך למלא את לבבותיהם, כמו את ליבי שלי.
תודה לך על כך
אוהבת, רעות
