שם הכותב: רן דוד
תאריך: מרץ 2006
27 מרץ 2006 הספד לאורון מיד כשראיתי את המקום הבנתי במה מדובר, הבנתי שיש סיכוי, שאורון בחיים, רצתי וצלצלתי הביתה, סיפרתי לחגי מה ראיתי והוא אמר: "חכה תגיד את זה לדיתה" ונתן לי אותה. דיתה הרימה את הטלפון ואמרה לי: "רן תחזיר לי את אורון, תחזיר אחותו הביתה, עניתי לה שיש פה מלא כיסי אוויר, מלא מקומות, שיכול להיות שאורון נמצא באחד מהם בחיים, רק שלא ניתן לשמוע אותו, בגלל הרעש של המים. הבטחתי לדיתה שאני אחזיר לה את אורון, אחזיר אותו הביתה. על פניו נראה המקום תמים ושקט, אך מתחת לפני השטח, הייתה טמונה, מלכודת מוות. אורון לא היה מסתכן מעולם, גם בנסיעות במושב על הטרקטורון היה עוצר אותי ומזהיר, שלא נרד לפה שלא נלך לשם, זה נראה לו מסוכן. אורון לא היה יורד למקום הזה, אילו היה מרגיש בסכנה הטמונה בו, זאת כולם יודעים. אורון, אני אוהב אותך ואזכור אותך תמד. דיתה, מרק, שרון, אלון וחגי, אני אוהב ומחבק אתכם ותמיד, אבל תמיד, אהיה לצדכם רן דוד
