שם הכותב: שירה שפריר
תאריך: אפריל 2008
בכל פעם שאני נזכרת בך, אורון, אתה מעלה בי חיוך.
חיקויי רפי גינת, דודו טופז ובעיקר אותנו, המגדל,
לא מרפים ממני. בפעם האחרונה שנפגשנו,
ממש כמה ימים לפני הטיסה, קפצת לראות את הדירה החדשה.
סקרת את הדירה וכמובן שהמטרת בדיחות על החדר שלי.
אחר כך התיישבנו על הספה בסלון וצחקנו על כל התקופה שהכרנו.
תהיתי אז אם תזכור את הכל, אבל לא אכזבת אותי,
וכהרגלך לא החסרת אף פרט, אפילו הזכרת לי.
אני זוכרת ששותפה שלי הצטרפה אלינו לסלון,
כי היא לא הבינה "מה כל הצחוק?"-
אתה בספונטניות העברת להילוך מהיר-
מחקה אותי כבר בשלבי עמידה והעיניים שלנו דומעות מרוב צחוק.
אני לא אשכח את הפנים, שביעות הרצון שלך ואת השיחה שלנו אחרי כן.
החיוך שלך והחיבוק החם לפני שיצאת, שמורים בליבי לתמיד.
