שם הכותב: עירית דוד
תאריך: מרז 2007
מי היה מאמין, שאגיע אי פעם להודו הודו, ארץ שהייתי יכולה להישבע שלא אבקר בה, אבל לגורל תכניות משלו והנה אנחנו, אמא ואני עומדות פה, ממש במקום בו נקטפו חייך ולא מאמינות, לא יכולות לתפוס עדיין ואולי לעולם לא נתפוס. הראש מבין, אבל הלב מסרב לשתף פעולה. ילד יקר!, איך קרה שהתקרבתי אליך רק אחרי שכבר לא היית? כמה הרבה פספסתי? אני לומדת מהחברים ובני המשפחה הקרובה, שמספרים עליך כל כך הרבה סיפורים נפלאים: חכם, יפה, מוכשר, מצחיק, בן נהדר ואח מדהים. בטח לא היית רוצה שנבכה, או שנהיה עצובים, אבל תסלח לנו, קשה לשמוח או לצחוק, כשאתה כבר לא אוהבת אותך באיחור עירית דוד
