אני בסוף ההריון ואתה רוצה לצאת לאוויר העולם. הרופאים שובתים רעב וסבתא לאה ז"ל ואבא מודאגים וברגע האחרון, אבא החליט להיכנס לחדר הלידה (אז, זה לא היה מקובל). אחרי שעות ארוכות של צירים, נולדת באחת בלילה ביום ראשון 20.6.83, במשקל 3.780 ק"ג. תינוק גדול, אמרו האחיות, היית יפה ומתוק וכבר מהבכי הראשון נשמע קולך הרם.
כעבור יומיים בבית החולים, חזרנו הביתה לאחים הנרגשים, שרון בת שבע ואלון בן ארבע וחצי. השמחה הייתה גדולה ואתה כאילו הבאת להם מתנות, לשרון בובה הולכת ומדברת ולאלון מכונית מרוץ אדומה עם שלט, למרות שהם ביקשו מתנות קטנות כמו: בלון ושוקולד וגם אותם הם קיבלו. החלטנו לקרוא לך אורון, כדי שיתחרז עם שמות האחים שרון ואלון. בכית ביום ובלילה ולא נתת לי לישון ורק אחרי שלושה חודשם מצאתי פתרון לבכי: כרית נוצות קטנה, שאהבת מאוד את הפינה ומשם הוצאת כל הזמן נוצה, וכך נרגעת עד הבכי הבא. יותר מאוחר נוספה פינת הצווארון בחולצה של אבא.
עברו מספר חודשים והתחלת לזחול על הרצפה וגילית את כבל הטלפון וזאת הייתה ממש בעיה. בגיל כחמישה חודשים נעמדת, נבהלת ונפלת על גבך. לאחר מכן התפתחותך הייתה יותר זהירה ומתונה ואת צעדיך הראשונים ביצעת בגיל שנה ושלושה חודשים. כל ערב כשהשכבתי אותך לישון, היה פזמון קבוע: "לילה טוב גם לפיל וגם לדב, ליל מנוחה, שינה מתוקה וחלומות פז" והריטואל הקבוע: בקבוק קקאו, מוצץ והכרית. היית מסיים את הקקאו, זורק את הבקבוק על הרצפה ומודיע: "אמא, גמתי את הקקאווו", מכניס את המוצץ לפה, היד לפינת הכרית ונרדם עד למחרת בבקר.
בגיל שנתיים בערך, כשהיית בגן של ריקי, כל בוקר אמרת: "אמא, יש לנו אוטו של ריקי כמו" (הייתה לנו חיפושית כתומה כמו של ריקי הגננת). כשהיית בגן עירוני "פטרייה", אמרה לי דורית הגננת: "יש לך ילד מאוד מוכשר ומיוחד שמצייר ברמה גבוהה מאוד" וחשבתי לתומי, שהגננת מתלהבת מעיני התכלת, שיער הבלונד והיופי המיוחד.
כבר בגיל צעיר מאוד בסביבות חמש, אהבת לשיר בלי לזייף למשל, את השיר "דנסינג" של הזמר לאונרד כהן. גדלת ועלית לכיתה א' לבי"ס "מענית", קפדן, חרוץ והמאיות התחילו לרוץ ואם הציון ירד ממאה, בכית והיית מאוכזב.
אחרי ההצטיינות ביסודי, עלית לחטיבה ושם התחלת את דרכך הבימתית כחבר להקת הראפ שהקמתם, כשחקן בפופרות ובטקסים עד סיום התיכון מקיף א' ובמקביל היית ממקימי "להקת צעירי באר שבע", הקרויה כיום על שמך ולרגע לא זנחת את הלימודים אלא להיפך, הצטיינת בכל המקצועות וכן בתחום החברתי וקיבלת מדליות ותעודות הצטיינות רבות ובנוסף, הקדשת מזמנך להנחות שתי תחרויות של "צעיר במול".
בשרותך בצה"ל כפקח טיסה בחיל האוויר, גם שם שמת את חותמך ובלטת בכישרונך בתחום המקצועי והתרבותי בבסיס ואף קיבלת תעודת הצטיינות של הכנף. בעת שרותך בצבא, הנחית את מופע "צעירי ב"ש" וגם כתבת ספר ודברים נוספים.
לאחר השרות הצבאי עברת בהצלחה את הפסיכומטרי, עבדת בעבודות שונות בחריצות רבה עם תוכניות רבות לטיול הגדול ממנו לא שבת. ביחד עם כל עיסוקיך והלו"ז הצפוף, תמיד אבל תמיד היה לך זמן לתת מעצמך לעזור לי בכל דבר למשל: לקחת כל יום את ג'ימי הכלב לווטרינר, לאחר שחלה. אורוני, אני לא אשכח את הנתינה האין סופית שלך, המושגים: "לא יכול" או "לא רוצה" מעולם לא היו שגורים בפיך ותמיד דאגת ברגישות לי, לאבא, למשפחה כולה ולחברים.
כשנסעת למזרח ההתרגשות הייתה גדולה ולא רצית להטריח אותנו, אך התעקשתי ביחד עם אבא להסיע אותך באמצע הלילה לשדה התעופה וזאת הייתה הפעם האחרונה שחיבקתי ונישקתי אותך. אני כל כך מתגעגעת ואוהבת אותך וכל יום שעובר, קשה לי יותר ויותר.
אוהבת מאוד, מאוד
אמא
